אודות העדר הקשר בין שידורי המוסיקה הישראלית ברדיו לבין אפליה עדתית

מאת ד"ר משה בכר

המאמר המלא:

חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן השתלחה לאחרונה מעל בימת הכנסת בתאגיד השידור, האשימה אותו ב"פריבילגיה שמאלנית לבנה", ודרשה באופן קונקרטי: "תתנצלו על זה שברשימת השידור שלכם נועה קירל לא נמצאת במאה המקומות הראשונים, ואריק אינשטיין, חווה אלברשטיין ונורית גלרון בעשירייה הראשונה. אתם מדירים מוסיקה מזרחית. אתם מדירים מזרחים". בנאומה לא פירטה מה מקור הנתונים שבידיה ומה מידת מהימנותם.

שתי הערות מקדימות ברמה הכללית:

ראשית, החלוקה ל"מוסיקה מזרחית" ו"מוסיקה מערבית", כמו גם התיוג של זמר או זמרת כ"מזרחיים" או כ"אשכנזים" - בהקשר של המוסיקה הישראלית - הם ארכאיים, מלאכותיים, אינם מתכתבים עם המציאות המתפתחת, ובאופן כללי בלתי ראויים בעיני, במיוחד כאשר הם נובעים ממניעים פוליטיים.

רק על מנת להדגים עד כמה החלוקה הזו מגוחכת:

האם מוצאם התימני של יגאל בשן, יזהר כהן, בועז שרעבי, גלי עטרי, רבקה זוהר או עופרה חזה ז"ל מגדיר אותם כ"זמרים מזרחיים"? האם מוצאם המרוקאי של אבי טולדנו או דוד ד'אור הופך אותם ל"זמרים מזרחיים"? האם מוצאם הפרסי של ריטה, אביתר בנאי או אהוד בנאי מצדיק לראותם כ"זמרים מזרחיים"? האם מוצאה התוניסאי של קורין אלאל מצביע באופן כלשהו על היותה "זמרת מזרחית"? האם מוצאו הכורדי של עידן עמדי מחייב לראות בו "זמר מזרחי"? האם קיים קשר בין מוצאה התוניסאי-מרוקאי של נינט טייב, או בין מוצאה התוניסאי-עיראקי של מירי מסיקה, לבין סגנון שירתן? ומן הצד האחר: האם מוצאם האשכנזי של זמרים כמו אריק אינשטיין, שלמה ארצי, יהודית רביץ, נורית גלרון, ירדנה ארזי, קרן פלס, או חווה אלברשטיין (חלק גדול מהם, אגב, ילידי הארץ) הופך אותם ל"זמרים מערביים"? וכיצד נגדיר על פי חלוקה זו זמר ממוצא ספרדי כמו יהורם גאון, זמר ממוצא יווני כמו יהודה פוליקר, או זמר ממוצא תימני-בולגרי-בוכרי-יווני כמו אושיק לוי? ומה דינו של יוצר ענק (וגם זמר בעצמו) כמו עוזי חיטמן המנוח שנולד בארץ להורים ניצולי שואה וכתב אינספור שירים שהם נכסי צאן ברזל בזמר העברי במגוון סוגות, כמו שירי ילדים, מוסיקת פופ, שירי ארץ ישראל, מוסיקה חסידית, בלדות, שירים מתורגמים מיוונית וגם "מוסיקה מזרחית" (למשל את רוב שיריו של הזמר ה"מזרחי" המובהק שימי תבורי)? שמא נכון יותר לומר כי כולם, כמו רבים נוספים, הם יוצרים ומבצעים של שירי ישראל היפה?

שנית, לא מובן מה הבסיס להנחת המוצא לפיה חייב להתקיים "איזון קדוש" בהשמעות המוסיקליות, על פי מוצאם העדתי של המבצעים. אני, לתומי, סברתי שבחירות העורכים המוסיקלים אמורות להתקבל באופן ענייני ולהישען בעיקר על פרמטרים של איכות. עם זאת, לצורך המשך הדיון אצא מתוך ההנחה, אף שאינה מוסכמת על הכל, לפיה המוסיקה ה"מזרחית" המובהקת אינה נופלת באיכותה מן המוסיקה האחרת וכי נכון להשמיע מגוון רחב ככל האפשר של סגנונות, על מנת לקלוע לטעמם של מאזינים רבים ככל הניתן.

ושתי הערות מקדימות נוספות ביחס לדוגמאות הקונקרטיות שבחרה להציג חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן:

האחת, אריק איינשטיין המנוח, מענקי התרבות הישראלית לכל הדעות, ודאי מתהפך בקברו, לאחר שהיה נתון בעת האחרונה בעקיפין לשתי מתקפות שלוחות רסן, על לא עוול בכפו. לפני כחודשיים, ביום פטירתו של זאב רווח ז"ל ועוד בטרם הובא לקבורה, קרא הזמר איתי לוי לקבוע יום אבל לזכרו ולקרוא כיכרות ורחובות על שמו, גם אם הוא "לא נחשב כמו אריק, ובטח לא שחה בביץ' ". כעת "מככב" אריק שוב במתקפה שהובילה חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן.

השנייה, לא כל כך ברור מתי וכיצד הפכה נועה קירל, זמרת צעירה ממוצא אשכנזי, ששרה בעיקר בסגנון פופ מודרני, ל"זמרת מזרחית", אבל ניחא. מה שמדהים במיוחד בבחירה דווקא בנועה קירל ל"הוכחת" טענת האפליה העדתית ולסמל הקיפוח המזרחי, כביכול, בידי תאגיד השידור, הן העובדות הבאות: ועדה מיוחדת של תאגיד השידור היא שבחרה בה (ללא תחרות מוקדמת) לייצג את ישראל בתחרות הארוויזיון של שנת 2023, התאגיד הפיק ושידר סרט תיעודי בן שני חלקים אודותיה, מופע הענק שלה בפארק הירקון הועבר בשידור חי בתאגיד, היא נבחרה מספר פעמים כזמרת השנה במצעד השנתי של רשת "כאן גימל" בתאגיד, היא נטלה במהלך מלחמת "חרבות ברזל" חלק מרכזי במשדר ההתרמה המיוחד של התאגיד למען תושבי הדרום "אנחנו כאן" ועוד.   

אבל למרות כל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן יצאתי לבדוק לגופן את טענותיה של חברת הכנסת הנכבדת בנוגע להיקף ההשמעות, והממצאים מאלפים.

בהעדר נתוני שידור נפרדים של תאגיד השידור, פניתי לנתוני השידור הרשמיים של אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים, ומו"לים למוסיקה בישראל), לגבי כלל ההשמעות בתחנות הרדיו הישראליות בשנת 2024.

ובכן, ברשימה הכללית (גברים ונשים) של 20 המבצעים ששיריהם הושמעו יותר מכל במהלך שנת 2024, מצויים לא פחות מ-14 זמרים וזמרות המתוייגים כ"מזרחיים" או כ"ים תיכוניים" מובהקים (אייל גולן - ניצב בראש הרשימה, שרית חדד, עומר אדם, עדן חסון, פאר טסי, איתי לוי, חיים משה, אושר כהן, משה פרץ, עדן בן זקן, זוהר ארגוב, שלומי שבת, דודו אהרן, ליאור נרקיס), עוד 3 ממוצא מזרחי (חנן בן ארי, בועז שרעבי ואביתר בנאי) ורק 3 ממוצא אשכנזי (אריק אינשטיין, שלמה ארצי ויהודית רביץ - סוגרת את הרשימה במקום העשרים). חווה אלברשטיין ונורית גלרון שהוזכרו על ידי דיסטל אטבריאן - כלל אינן נוכחות ברשימה זו. מעניין אגב, שלחברת הכנסת דיסטל-אטבריאן, שהשמיעה את התבטאותה בסמוך ליום האישה הבינלאומי, לא הפריע כלל הייצוג הנשי הדל ברשימת המבצעים.

ברשימת 20 הזמרות המבצעות שזכו למירב ההשמעות בשנת 2024, מופיעות 13 זמרות ממוצא מזרחי (שרית חדד - מובילה את הרשימה, עדן בן זקן, עופרה חזה, גלי עטרי, ריטה, מרגלית צנעני, זהבה בן, יובל דיין, נרקיס, מירי מסיקה, יסמין מועלם, אגם בוחבוט, קורין אלאל) ו-7 זמרות ממוצא אשכנזי (יהודית רביץ, חווה אלברשטיין, אילנית, ירדנה ארזי, דורון טלמון - "ג'ין בורדו", נורית גלרון ונועה קירל מיודעתנו).

היוצר המושמע ביותר בשנת 2024 (כפזמונאי וכמלחין)  היה אבי אוחיון - נכון, גם הוא ממוצא מזרחי ומוביל סגנון מוסיקלי "ים תיכוני".

קישור לנתוני אקו"ם:

https://acum.org.il/%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%AA-2024-%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%94/

שני נתונים מעניינים נוספים לגבי השמעת מוסיקה "מזרחית" באופן קונקרטי ברשת "כאן גימל", המשתייכת כידוע לתאגיד השידור:

האחד, מעבר לשילוב קבוע של המוסיקה הזו בשידורים הכלליים, משודרת ברשת תוכנית הרדיו "אגן הים התיכון", המתמקדת במוזיקה מזרחית/ים-תיכונית, בכל יום שישי ובערבי חגים במשך חמש שעות רצופות בין השעות 9:00 ל-14:00. יתירה מכך, מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הפכה התוכנית ליומית, והיא משודרת גם בימים א-ה בין השעות 14:00–16:00. 

השני, צילום תמונת מצב אקראית ועדכנית: גם ב"העשירייה - המצעד הרשמי של ישראל", שהיא למעשה מצעד השירים העבריים היחיד המשודר כיום ברשת, השבוע ממש - 9 מבין 10 השירים מבוצעים על ידי זמרים "מזרחיים".

בשולי הדברים יצוין עוד, כי ברור שהמוקד בסוגיה הנדונה אינו משפטי אלא תרבותי-חברתי-ערכי. עם זאת, ישנה גם זווית משפטית לעניין. סעיף 144ב לחוק העונשין, שכותרתו "איסור פרסום הסתה לגזענות", מגדיר גזענות, בין היתר, כ"גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". הווי אומר, על פי החוק הפלילי הסתה לגזענות יכול שתתבצע גם בתוככי המגזר היהודי בחברה הישראלית. קשה להימלט מן התחושה כי דווקא בניסיון לקטלג זמרות וזמרים על פי מוצאם העדתי ולספור השמעות ברדיו על בסיס מפתח זה - טמונה תפיסה של גזענות (הפוכה).

מסקנה: מוצע לכל מלבי השסעים העדתיים ומייצרי הפילוג בחברה הישראלית, לנסות לחפש חיזוקים לטיעוניהם במחוזות אחרים. הסירו ידיכם מן המוסיקה הישראלית, המגוונת והכוללת בתוכה תמהיל מבורך של זרמים וסגנונות שונים. כדאי לזכור כי, בסופו של יום, המוסיקה הישראלית, כמו החברה הישראלית כולה, היא "רקמה אנושית אחת".