האקדמיה ללשון העברית כמשטרת מחשבות
- Dr. Moshe Bachar
- Jan 25
- 3 min read
מאת ד"ר משה בכר
המאמר המלא:
בשש השנים האחרונות (החל משנת תשפ"א), החלה מסורת יפה של בחירה ב"מילת השנה" , עליה מכריזים ב"יום הלשון העברית", המצוין מידי שנה ביום כא' בטבת (יום הולדתו העברי של מחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה).
לקראת המועד האמור, מזמינה האקדמיה ללשון העברית את הציבור הרחב לבחור את "מילת השנה" בעיניו, כלומר את המילה המאפיינת במיוחד את השנה שחלפה עלינו, כקולקטיב ישראלי. מתוך ההצעות הרבות שמגיעות מהציבור, נבחרות בידי האקדמיה כעשר מילים, העומדות להצבעה באתר האקדמיה. אלפים רבים של גולשים באתר משתתפים בכל שנה בהצבעה, ועל פי הכרעתם נקבע מה תהיה "מילת השנה". אין ספק שמפעל זה של בחירת "מילת השנה" מהווה יוזמה חשובה וחיובית (הנהוגה, אגב, גם במקומות נוספים בעולם), אשר תורמת רבות לחיבור בין אומה ולשונה.
לאחרונה הודיעה האקדמיה, כי המילה "הביתה" (עבורה הצביעו 25% מן הגולשים) נבחרה למילת השנה של שנת תשפ"ו. למקום השני הגיע הצירוף "בינה מלאכותית" (עבורו הצביעו 15.2% מן הגולשים) ובמקום השלישי אחריו ניצבת המילה "תקווה" (עם 14.6% מן ההצבעות). אין ספק שמדובר בבחירה הולמת וראויה: המילה "הביתה" אכן מסמלת היטב את שובם של רובם המכריע של החטופים - חיים או חללים - לביתם, כמו גם את שובם של חיילי צה"ל מן הלחימה ברצועת עזה. כמו כן היא מבטאת את השאיפה לשובם של תושבי הצפון ותושבי עוטף עזה לבתיהם. לא זו בלבד, אלא שזהו גם שמו של שיר (בביצועה של ירדנה ארזי), שהושמע רבות והפך לאחד מסמלי התקופה המובהקים.
אלא שהבעיה המרכזית אינה טמונה בעיני בתוצאתו הסופית של המהלך, אלא בתהליך הבחירה, וליתר דיוק - בשלב הביניים של בחירת גורמי האקדמיה בקבוצה המצומצמת של המילים, שתועמדנה לבחירת הציבור, מתוך שלל המילים שהוצעו קודם לכן על ידי הציבור הרחב.
מסתבר כי באותו שלב ביניים, מבצעת האקדמיה תהליך של "סינון" (או אם תרצו: צנזורה או סלקציה), תוך השמטת מועמדותן של מילים מסוימות שהוצעו, ולא מן הנמנע אף שרבים הציעו אותן כמייצגות בעיניהם נאמנה את השנה שחלפה. בעיה נוספת הכרוכה בשלב זה היא שאין בו ממד של שקיפות לציבור - האקדמיה אינה סבורה כי מחובתה לדווח לציבור אלו מילים זכו למספר ההצבעות הרב ביותר בשלב הראשון ואלו מילים נפסלו על ידה מתוכן.
חרף העדר השקיפות, הרי, לפחות על פי פרסומים בתקשורת, בשנה שעברה, למשל, סירבה האקדמיה לכלול ברשימה הסופית את המילה "הפקרה", שזכתה למספר המרבי של הצבעות בשלב הראשון, כמו גם את המילים "עסקה", "מחדל", "הפיכה", "תקומה" או ניצחון מוחלט", אשר הוצעו אף הן על ידי רבים מקרב הציבור כמבטאות במדויק את הלכי הרוח באותה עת.
האקדמיה עצמה אישרה בכתובים לפחות במקום אחד, כי זהו אכן מצב הדברים. בהסבר שהופיע באתר האינטרנט שלה לפני שנה, בחודש ינואר 2025, לקראת ההצבעה על מילת השנה לשנת תשפ"ה מתוך עשר מילים שבחרה האקדמיה, נכתבו הדברים הבאים: "כוחה של שפה שהיא בלתי נפרדת מן התרבות ומן המציאות... המילים המועמדות השנה שבו ועלו בהצעות הגולשים, והן משקפות את רוח התקופה, את המלחמה ואת כאבהּ. לצד מילים אלו הוצעו גם מילים המייצגות את הקיטוב הפוליטי שאנחנו מצויים בו, מזה ומזה. לדעת האקדמיה העלאתן לבחירה הייתה הופכת את במת האקדמיה לעוד מרחב של התגוששות פוליטית, וכמוסד ממלכתי היא בחרה להימנע מכך".
ואכן, במבחן התוצאה, גם בשנים קודמות, כמו בשנה הנוכחית, נבחרו כ"מילת השנה" מילים הנעדרות כל קונוטציה פוליטית. למשל: המילה "מטוש" בשנת תשפ"א - על רקע מגיפת הקורונה - או המילה "בולען" בשנת תשפ"ג. לחילופין, נבחרו מילים שעשוי להיות להן אמנם הקשר פוליטי כלשהו, אך הן מצויות במתחם הקונצנזוס החברתי הרחב ונעדרות זיהוי לצד פוליטי מסוים כזה או אחר דווקא. למשל: המילה "טרלול" בשנת תשפ"ב - על רקע מערכות הבחירות החוזרות והנשנות - או המילה "חטופים" בשנת תשפ"ה. בשנת תשפ"ד, אגב, החליטה האקדמיה שלא לבחור כלל ב"מילת השנה", עקב המלחמה שפרצה זמן קצר קודם לכן.
לדעתי מדובר בתפיסת תפקיד עצמית שגויה לחלוטין של האקדמיה. האקדמיה ללשון העברית הינה מוסד ממלכתי שתפקידו "לכוון את התפתחות הלשון העברית על יסוד חקר הלשון לתקופותיה ולענפיה" (סעיף 2 לחוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953), ולא מעבר לכך. האקדמיה אינה אמורה לשמש בתפקיד "המבוגר האחראי" או "האח הגדול".
ככל שבשנה נתונה הלכי הרוח ברובו של הציבור מבטאים תחושות שליליות של אבל, חרדה, כעס, תסכול, פחד או אכזבה, או לחילופין - תחושות חיוביות של ביטחון, התרוממות רוח או גאווה לאומית - אין כל מניעה, ואפילו ראוי, שגם "מילת השנה" תבטא רגשות אלה. כל ניסיון לחסום מראש אפשרות בחירה במילה כזו מהווה ניסיון למישטור מחשבתי, הראוי להידחות מכל וכל. בין אם המניע העומד בבסיס פסילה כזו הוא רצון להימנע ממחלוקת פוליטית, ליצור מראית עין של לכידות חברתית, לקדם את אחדות האומה, לשמור על נפשו הרכה של הציבור, להעלות את המורל בחברה הישראלית, להגן על השלטון, לסייע בניהול התעמולה הממשלתית או כל נימוק אחר כיוצא באלה - מקומו לא יכירנו במשטר דמוקרטי.
המאמר פורסם לראשונה ביום 25.1.2026 במסגרת:
Comments