מיהו חלל צה"ל
- Dr. Moshe Bachar
- Dec 30, 2025
- 11 min read
על אמות המידה להכרה באדם כחלל מערכות ישראל
מאת ד"ר משה בכר
בעקבות מספר מקרים קשים שאירעו לאחרונה, שב והתעורר הדיון הציבורי בסוגיה: מי זכאי להכרה כחלל צה"ל ומי אינו זכאי להכרה כזו. לאמיתו של דבר, המינוח הרשמי אינו "חלל צה"ל", אלא "חלל מערכות ישראל", ומדובר אכן במונח מדויק יותר, כי השאלה הזו רלוונטית לא רק באופן צר לגבי צה"ל, אלא למשתייכים לכלל זרועות הביטחון, לגביהם חלה אותה מערכת כללים.
התשתית הנורמטיבית הרלוונטית
חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, מגדיר את המושג "חייל" כאדם בשירות צבאי, ואת המושג "חייל שנספה במערכה" כחייל או חייל משוחרר שמת כתוצאה של חבלה או של מחלה או של החמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו. "חלל" מוגדר כחייל שנספה במערכה או חייל שנפטר וזכאי לקבורה בבית קברות צבאי. לא נקבע בחוק מנגנון מסודר של החרגה לעניין עצם ההכרה באדם כחלל מערכות ישראל.
חוק תגמול לחייל הנפגע בהצלת חיי הזולת, תשכ"ה-1965, מוסיף וקובע כי חייל שהקריב את חייו עקב הצלת אדם מסכנת קיפוח חייו - דינו כדין חייל שנספה במערכה.
חוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950, קובע כי הזכות לקבורה צבאית שחוק זה מקנה נתונה למי שמצא את מותו בהיותו חייל, וכן לחייל מילואים שנהרג בדרכו לשירות מילואים או בחזרתו ממנו.
חוק נוסף שראוי להזכיר הוא חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970, אשר חל בעיקר על נפגעי פעולות טרור שאינם חיילים. בהקשר זה, האמת חייבת להיאמר, כי הזכויות וההטבות הכלכליות הניתנות למשפחות שכולות של נפגעי פעולות איבה, דומות מאוד לאלה הניתנות למשפחות שכולות של חללי צה"ל, אך לא זהות לחלוטין (למשל: קיים הבדל לעניין טקס ההלוויה הצבאי והקבורה בבית עלמין צבאי). ומעבר לכך, להכרה באדם כחלל צה"ל ישנה משמעות סמלית וערכית, שלא ניתן להמעיט מחשיבותה. קשה להתעלם מכך שבחברה הישראלית "חלל צה"ל" נתפס כבעל סטטוס מיוחד, גבוה יותר בהשוואה למי שנפטר בנסיבות אחרות.
לשם השלמת התמונה, יש לציין, כי במשך עשרות שנים פעלה במסגרת משרד הביטחון ועדה שכונתה "ועדת ל' " ("לפנים משורת הדין"), אשר הוסמכה ליתן הכרה כחלל צה"ל (או כנכה צה"ל), על כל הזכויות הנובעות מכך, למי שאינו עומד בקריטריונים, וזאת משיקולים סוציו-אקונומיים או בעקבות נסיבות חריגות.
מהלכה למעשה
כאשר מקרה "נופל" בבירור לגדר הקריטריונים שהוגדרו בחוק - אין כל בעיה. הבעיה מתחילה כאשר אין הלימה מלאה בין נסיבות המקרה לבין אותם קריטריונים. חלק מהחלטותיהם של הגורמים בעלי סמכות הפעלת שיקול הדעת במקרים אלה (צה"ל ומשרד הביטחון) - מעורר לעיתים תהיות.
אדגים זאת בעזרת כמה דוגמאות (ואין המדובר ברשימה ממצה כמובן) של מקרים גבוליים - מי מהם יותר ומי פחות - חלקם מן העבר הרחוק יותר וחלקם מן העת האחרונה ממש, שעוררו מחלוקת בנוגע לזכאות להכרה כחלל צה"ל. הדוגמאות מובאות בסדר כרונולוגי:
1. ניסים אילוק ז"ל, סעדיה אלקיים ז"ל, לייב אריה דויטש ז"ל, מנשה מלמד ז"ל וזולי נשאור ז"ל (1970): חמישה אזרחים עובדי צה"ל, שנהרגו באירוע המכונה "אסון משאית התחמושת". במהלך פריקת משאית תחמושת במספנה של חיל הים, התפוצץ מוקש שגרם להתפוצצות 6 טון תחמושת, בעקבותיה מצאו את מותם ביחד עם עוד 19 חיילים. בניגוד לחיילים שנהרגו באותו אירוע, החמישה לא הוכרו עד היום כחללי צה"ל.
2. אילן רועה ז"ל (1999): ליווה כעיתונאי-אזרח בפעילות מבצעית בלבנון את מפקד יחידת הקישור ללבנון תת-אלוף ארז גרשטיין ז"ל, והשניים נהרגו כתוצאה מהפעלת מטען צד על השיירה בה נסעו. לאחר מותו חוייל בדיעבד והוכר כחלל צה"ל.
3. יואב דורון ז"ל ויהודה בן יוסף ז"ל (2003): נהרגו המהלך האירוע המכונה "אסון גבעת האנטנה". יואב היה בחופשה בתום שירות החובה בצה"ל ולקראת תחילת שירות קבע; יהודה היה חייל משוחרר שעבד כמאבטח אזרחי מטעם המועצה האזורית הר חברון. השניים אבטחו מאחז בסמוך לחברון, שבו בוצעו עבודות על ידי פועלים פלסטינים ונהרגו בשוגג על ידי כוח של יחידת מגלן, לאחר שזוהו על ידו בטעות כמחבלים. שניהם הוכרו כחללי צה"ל.
4. ניר גלעד ז"ל (2011): היה רס"ן וטייס במילואים. נפטר כתוצאה מדום לב במהלך רכיבה על אופניים באירוע גיבוש חברתי-ספורטיבי של לוחמי הטייסת במילואים. תחילה סירב צה"ל להכיר בו כחלל, אך בעקבות פניית משפחתו לפרקליטות והודעה על כוונה לפנות לבית המשפט, הוכר כחייל וכחלל צה"ל. באופן חריג הועלה גם לדרגת סא"ל לאחר מותו.
5. תמר אריאל ז"ל (2019): נווטת בחיל האוויר שנהרגה בעת היותה בחופשה ללא תשלום מצה"ל, במהלך חופשה בהרי ההימלאיה בנפאל, כשפעלה לחלץ ישראלים בעת סופת שלגים קשה. הוכרה כחללת צה"ל מכוח חוק תגמול לחייל הנפגע בהצלת חיי הזולת, אף שבעת האירוע לא הייתה בסטטוס של "חייל", אם כי שמרה על זיקה כלשהי לצה"ל.
6. איתי זיידן ז"ל (2020): לאחר שירות קבע כטייס קרב, אותו סיים בדרגת רס"ן, גוייס לתפקיד מדריך טיסה בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, במעמד של אזרח עובד צה"ל. נהרג בהיותו בן 42 שנה ביחד עם חניך בקורס טיס בהתרסקות מטוס "סנונית", במהלך טיסת אימון. הוכר כחלל צה"ל, והועלה לאחר מותו לדרגת סא"ל.
7. אבי הר-לב ז"ל (2021): רופא בכיר בבית החולים ברזילי, סא"ל במילואים ותושב הר חברון. בהיותו בן 50, נמצא ירוי במכוניתו ביער להב, כשהוא לבוש במדי צה"ל. האירוע המצער קרה כשהיה בדרכו חזרה מפגישה ביחידת המילואים שלו בנוגע להמשך שירותו במילואים. נסיבות מותו לא הובררו לגמרי עד היום, כשהאפשרויות נעות בין מעשה אובדני עצמי לבין פיגוע טרור. הוכר כחלל צה"ל.
8. סרן ת' ז"ל (2021): קצין מודיעין שיוחסו לו עבירות ביטחוניות חמורות, הוא נכלא בכלא צבאי ושוחרר מצה"ל, ובהמשך מצא את מותו בכלא בנסיבות בלתי ברורות. הוכר כחלל צה"ל "לפנים משורת הדין ובאופן חריג", אף שבעת מותו היה אזרח, וזאת בתום מאבק בן שנה וחצי שניהלה משפחתו, ובעקבות המלצות ועדת בדיקה מיוחדת שמונתה לבחינת עניין זה. בצה"ל נימקו את ההחלטה בכך שת' היה נתון תחת משמורת צבאית בזמן מותו והופיע בדיונים בעניינו בבית הדין הצבאי כשהוא לבוש מדים.
9. האני אבו ריש ז"ל (2022): קצין שירות בתי הסוהר שמצא את מותו כאשר הציל את בתו מטביעה בים במהלך חופשת החג. הוכר באופן חריג כחלל מערכות ישראל.
10. זיו שופן ז"ל (אוקטובר 2023): היה ילד חוץ בקיבוץ בארי, ובהמשך נותר חבר קיבוץ במשך שנים. בבוקר השבעה באוקטובר שהה בתל אביב, אך כששמע על האירועים הגיע במהירות לקיבוץ כדי לסייע לחבריו להגן על הבית, התעקש לעבור ארבעה מחסומים בהם התבקש לשוב על עקבותיו ואת החלק האחרון עשה בריצה ברגל. בהגיעו לקיבוץ חבר לכוחות בשטח במטרה לכוונם למוקדים המרכזיים בקיבוץ, ובהמשך נטל נשק מגופת אחד המחבלים וחתר למגע עם המחבלים בכיוון חדר האוכל, שם נפגע ונהרג. בן 56 היה במותו. לא הוכר כחלל צה"ל.
11. נועם סלוטקי ז"ל וישי סלוטקי ז"ל (אוקטובר 2023): שני אחים אזרחים תושבי באר שבע. כשנודע להם בשבת 7 באוקטובר על המתרחש בעוטף עזה, עלו מיוזמתם על מדים, נטלו את נשקם האישי והגיעו לשטח. ניהלו קרב גבורה בהגנה על קיבוץ עלומים, במהלכו מצאו את מותם. הוענק להם "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית", ובד בבד עם כך הוכרו כחללי צה"ל ונקברו בקבורה צבאית בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
12. אופיר שושני ז"ל (אוקטובר 2023): חיילת בת 20 בשירות סדיר, שהחלה את שירותה בחיל המודיעין ובתפקידה האחרון שימשה כראש לשכתו של מפקד בסיס, בדרגת סמל. נרצחה על ידי מחבלי החמאס בביתה בכפר עזה במהלך טבח שבעה באוקטובר. הוכרה כחללת צה"ל, הובאה לקבורה בבית עלמין צבאי והונצחה באתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין. הועלתה לדרגת סמ"ר לאחר מותה.
13. ניב איוס ז"ל (אוקטובר 2023): חייל מילואים אשר נורה למוות על ידי כוחות הביטחון עקב טעות בזיהוי, בזמן שהיה בדרכו להתייצב לשירות מילואים בשטח הכינוס של יחידתו, יום לאחר טבח 7 באוקטובר. לא הוכר כחלל צה"ל, ובעניין זה עדיין תלויה ועומדת עתירה שהגישה משפחתו לבג"ץ.
14. ליאון בר (בן מוחה) ז"ל (אוקטובר 2023): אל"מ במילואים בן 53 שנה, שיצא מביתו ביוזמתו ועל דעת עצמו, בהגיע הידיעות הראשונות על אירועי טבח 7 באוקטובר, והצליח לחלץ ולהציל עשרות אזרחים משדרות ופסטיבל נובה. נרצח למחרת היום על ידי מחבל שארב לו, כשיצא לחפש ניצולים נוספים. הוא הוכרז כאחד מזוכי אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית, ובד בבד עם כך גם הוכרז כחלל צה"ל.
15. אלון (לולו) שמריז ז"ל (דצמבר 2023): אחד משלושת החטופים בעזה שהצליחו להיחלץ משוביהם אך נורו למוות בשוגג בידי כוח צה"ל. למרות שלא היה חייל, הוא פעל בתושיה ובגבורה כחייל לכל דבר, הנהיג את חבריו, סיכן את חייו כדי להצילם, הנחה והכווין אותם כיצד לפעול, במקצועיות ותוך שימוש בידע שרכש בצבא. מעבר לכך, כל יחידת המילואים אליה השתייך גוייסה לשירות מילואים כבר ביום 7 באוקטובר, ומפקדו אף ניסה להשיגו טלפונית, אלא שהוא כבר נחטף באותה עת. כלומר - הוא היה אמור להתחייל באותו יום, מה שנמנע ממנו שלא באשמתו. למרות כל אלה, לא הוכר כחלל צה"ל, אלא כנפגע פעולות איבה. בעניין זה עדיין תלויה ועומדת עתירת משפחתו לבג"ץ, שהוגשה בשנת 2024, והדיון בה אינו זוכה לדחיפות הראויה, למרבה הצער.
16. סתיו בשה ז"ל (דצמבר 2023): מפקד כיתה בגדוד 12 בגולני, נפטר באופן פתאומי מדום לב בגיל 22, זמן קצר אחרי שסיים שירות מילואים במסגרתו השתתף בלחימה בעזה. לא הוכר כחלל צה"ל.
17. לירון יצחק ז״ל (מאי 2024): עובד חברה קבלנית מטעם משרד הביטחון, שנקרא לסייע בקידוח מנהרות ברצועת עזה. ניתנו לו מדים ונשק והוא נכנס לרצועה לאחר קבלת כל האישורים הנדרשים, אך לא עבר תהליך של חיול. נהרג שבועיים לפני חתונתו כתוצאה ישירה מפגיעה של פצצת מרגמה בציר פילדלפי. לא הוכר כחלל צה״ל.
18. אלירן מזרחי ז"ל (יוני 2024): לוחם מילואים שלקה בפוסט טראומה בעקבות שירות מילואים ארוך, במהלכו גם נפצע, ברצועת עזה. למרות זאת התעקש לשוב לשירות נוסף. כעבור חודשיים שם קץ לחייו ביום בו השתתף במפגש עם מפקדו לקראת תעסוקה מבצעית נוספת, אך מועד הפגישה לא הוגדר כיום מילואים פעיל. הוכר כחלל צה"ל.
19. אסף דגן ז"ל (אוקטובר 2024): נווט בדרגת רס"ן בחיל האוויר במשך 20 שנה בסדיר (כ-15 שנים) ובמילואים. גם מאז תחילת תחילת מלחמת "חרבות ברזל" ביצע עשרות רבות של ימי מילואים. הוא שם קץ לחייו, כתוצאה מהידרדרות שחלה במצבו הנפשי לאחר פוסט-טראומה בעקבות שירותו הצבאי. נותרה מחלוקת עובדתית לגבי השאלה האם עשה זאת כשהיה בדרכו לתחילת שירות מילואים נוסף, אם לאו. מכיוון שלא הוכר כחלל צה"ל, ניהלה משפחתו מאבק נחוש וסירבה להביאו לקבורה במשך חודש וחצי. בעקבות עתירה שהגישה לבג"ץ, נפסק כי ייקבר בטקס צבאי מלא בבית עלמין אזרחי, תוך דחיית הדרישה שייקבר בבית עלמין צבאי ומבלי להכיר בו כחלל מערכות ישראל. למרות פסיקת בג"ץ, ומעבר להתעקשות על קבורתו בחלקה אזרחית, סירבו הגורמים הנוגעים בדבר גם לבקשה להקים מצבה צבאית מעל קברו.
20. זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל (נובמבר 2024): ארכיאולוג והיסטוריון בן 71, אשר למרות שהיה בעל דרגת רב סרן במילואים, צורף כאזרח, בניגוד לנהלים המחייבים ומבלי שחוייל, לסיור של כוח צה"ל בהובלת קצין בכיר במבצר עתיק בלבנון, ונהרג ביחד עם חייל נוסף בהיתקלות עם מחבלים במקום. חוייל בדיעבד, הוכר כחלל צה"ל והובא לקבורה צבאית בהליך מזורז תוך מספר שעות.
21. יעקב (קובי) אביטן ז"ל (ינואר 2025): עובד חברה קבלנית שביצעה עבודות הנדסיות עבור צה"ל מטעם משרד הביטחון. נורה למוות על ידי כוח צה"ל בעת שהפעיל טרקטור בפרוזדור נצרים כדי לפתוח ציר שיאפשר חזרת תושבי עזה לצפון הרצועה, לאחר שזוהה בטעות כמחבל. לא הוכר כחלל צה"ל. בהמשך לאירוע המצער הזה, ולאירוע הקודם בעניינו של לירון יצחק שהוזכר לעיל, הוברר, אגב, כי לנוכח מצוקת כוח האדם - מעסיק צה"ל מאות אזרחים בעבודות הנדסה בשטחי אויב, כך שהמקרה הדומה הבא אורב חלילה בפתח.
22. דוד ליבי ז"ל (מאי 2025): שימש אף הוא, בהיותו בן 19 שנה, כמפעיל כלי הנדסי, במעמד של אזרח עובד חברה קבלנית מטעם משרד הביטחון ועסק בהריסת תשתיות טרור. נהרג ממטען שהתפוצץ בכלי אותו הפעיל במהלך המלחמה בעזה. לא הוכר כחלל צה"ל אלא כנפגע פעולות איבה על ידי הביטוח הלאומי.
23. דניאל אדרי ז"ל (יולי 2025): בחור בן 24 שנים, אשר איבד שני חברי ילדות בפסטיבל נובה, ובהמשך נאבק כדי לשרת במילואים ולהצטרף לכוחות צה"ל במלחמה. שירת כנהג ביחידת יהל"ם בלבנון ובעזה ולקה בהלם קרב. לאחר חודשים ארוכים של סבל - שם קץ לחייו. לא הוכר כחלל צה"ל.
24. אריאל מאיר טמן ז"ל (יולי 2025): רס"ר במילואים, בן 34 ואב לארבעה ילדים, שירת ברבנות הצבאית ועסק בזיהוי גופות ובחקירת נסיבות מוות במקרים מורכבים, החל מן ה-7 באוקטובר ובמשך כמה פעמים. זמן קצר לאחר שירות מילואים נוסף בקיץ 2025 - שם קץ לחייו. הוכר כחלל צה"ל.
25. רועי וסרשטיין ז"ל (יולי 2025): חובש קרבי במילואים מחטיבה 401, בן 24. שם קץ לחייו זמן קצר לאחר שסיים שירות מילואים בן למעלה מ-300 ימים, במהלכם היה שותף לחלוץ גופות ונחשף למראות קשים. נקבר בבית עלמין אזרחי, ולא הוכר תחילה כחלל צה"ל, אך בסופו של דבר זכתה משפחתו בהכרה בו כחלל, לפנים משורת הדין.
26. תומס אדז'גאוסקס ז"ל (דצמבר 2025): קצין בגבעתי, צלף וחובש במקצועו הצבאי, שעלה לארץ מליטא כדי להתגייס לצה"ל ונלחם בגבורה בקרבות 7 באוקטובר בכפר עזה. שם קץ לחייו בעקבות פוסט-טראומה שנשא עמו מאז. במכתב שהותיר אחריו סיפר כי הטבח הרס את חייו וכי הוא חש אשמה ומתקשה להתמודד עם הטראומה. לא הוכר כחלל צה"ל, משום שנפטר כשלא היה בשירות פעיל ותהליך ההכרה בו כפוסט-טראומטי לא הושלם בטרם מותו.
27. נהוראי ברזני ז"ל (דצמבר 2025): בשירותו הסדיר בצה"ל שירת כלוחם וכמדריך קרב מגע ביחידת דובדבן, ונותר בפוסט-טראומה מאז. על כך נוסף מותו של חברו הטוב, ששם קץ לחייו שנתיים לאחר שחברתו נרצחה בפסטיבל נובה ביום הטבח. זמן קצר לאחר מכן, מצא את מותו בגיל 33, ככל הנראה בעקבות דום לב. לא הוכר כחלל צה"ל.
תובנות ומסקנות
מה ניתן ללמוד מאוסף הדוגמאות האלה? - בעיקר את העובדה שאין בנושא זה כל מדיניות אחידה.
מובן כי מדובר בנושא מורכב, כאוב ורגיש, בו כל מקרה אמור להיבחן על פי נסיבותיו, אך עדיין נדרשת פעולה על פי מערכת סדורה של כללים ואמות מידה קבועים מראש וזהים לכל.
חשוב גם כי יינתן לכללים אלה פומבי, על מנת לאפשר ביקורת ציבורית על ההחלטות המתקבלות, ובהתחשב בכך ש"אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
והערה נוספת: לגיטימי בהחלט לשנות ולעדכן את מערכת הכללים, תוך הרחבת מסגרת הזכאים להכרה כחללי צה"ל, גם על בסיס תובנות מצטברות שנלמדו מן ההיסטוריה ומן הנסיבות המשתנות. אך לא ראוי, מצד אחד, להוסיף ולהיצמד למערכת כללים ישנה מחייבת לכאורה, ומן הצד השני - לאשר רק חלק מן המקרים החורגים ממנה, תוך סירוב לאשר מקרים אחרים שנסיבותיהם דומות.
מן הדוגמאות שהובאו לעיל עולה תמונה עגומה מאוד, במסגרתה לגבי שורה ארוכה של טיפוסי מקרים אין בנמצא תשובה ברורה וחד-ערכית, באשר להכרה בפועל כחלל צה"ל. למשל:
א. חייל בחופשה לסוגיה השונים (תוך כדי שירות, בחופשה ללא תשלום, בחופשת שחרור, בחופשת לימודים וכדומה).
ב. חייל שנפטר מדום לב במהלך או מיד בתום שירות צבאי (בסדיר או במילואים).
ג. חייל לשעבר שמצא מותו בהיותו בכלא צבאי.
ד. אזרח שהיה בדרך לשירות צבאי, אך נהרג בטרם הספיק להתחייל בפועל.
ה. אזרח עובד צה"ל.
ו. אזרח איש מילואים שנרצח בפעילות טרור.
ז. אזרח איש מילואים שמצא מותו במהלך פעילות בזיקה לשירותו הצבאי, שנערכה מחוץ למסגרת הצבאית.
ח. נפגע פוסט-טראומה שמצא מותו כעבור פרק זמן, קצר או ארוך, מאז תום שירותו הצבאי.
ט. אזרח שנהרג כתוצאה מירי בשגגה של כוחות הביטחון.
י. אזרח שנהרג תוך כדי פעולת סיוע לכוחות הביטחון.
יא. אזרח שנהרג במהלך התלוות לפעילות צבאית.
יב. אזרח שנהרג תוך ביצוע מעשה גבורה.
לגיטימי להנהיג מדיניות קשיחה השוללת כמעט כל חריג ביחס לכללים הקבועים בחוק, או לחילופין מדיניות מקלה הנוטה לאשר מקרים גבוליים, או מדיניות שתאפיין לפחות את המצבים בהם יוכרו חריגים. לעומת זאת, בלתי סביר לחלוטין שבמקרים מסוימים מאושרת ההחרגה במהירות ובקלות בלתי נסבלת, בעוד שבמקרים אחרים מופגנת התעקשות, העולה לעיתים לכדי התעמרות לאורך זמן במשפחות האומללות. זאת, כאשר לא ניתן כל הסבר סביר לפער תהומי זה. כולי תקווה כי ההבדל בהתייחסות אינו נובע מזהותו של המנוח, מסטטוס התפקיד שאותו מילא בצה"ל, מדרגתו, ממעמדו החברתי, מהשתייכותו הקהילתית, מזיהויו הפוליטי או ממידת קרבתו למקבלי ההחלטות - כל אלה ודומיהם הם שיקולים זרים, שאינם נוגעים לעניין. התנהלות כזו מובילה בהכרח גם למחוזות האפליה הפסולה. מושכלות יסוד הן, כי במדינת חוק ובמינהל תקין - אמור להיות דין שווה לכל.
התפתחויות של העת האחרונה
בחודש אפריל 2024, הודיע צה"ל על הקמת ועדה בראשותו של האלוף במילואים מוטי ברוך, על מנת שתבחן ותגבש בתוך חודשיים ימים עמדה בנושאי מדיניות הכרה בנופלים והוקרתם, לרבות חללי צה"ל במקרים ייחודיים ואזרחים בסביבת לחימה, וכן בנושא אופן ההתייחסות למקרים פרטניים של נסיבות מוות חריגות, לרבות בחינת הצורך בחקיקה מתאימה. בסוף שנת 2024 מסרה המדינה בעדכון לבג"ץ במסגרת דיון באחת העתירות שהוגשו בנושא, כי המלצות הוועדה הוצגו בפני הרמטכ"ל דאז (הרצי הלוי) ושר הביטחון הקודם (יואב גלנט), שבירכו על עבודתה של הוועדה אך ציינו כי נדרש פרק זמן נוסף לסיכום הממצאים, ובהמשך לכך עם כניסתו של ישראל כץ לתפקיד שר הביטחון – הוצגו לו המלצות הוועדה והתקיים דיון בנושא, אך "נוכח מורכבות הנושא וסוגיות כבדות משקל הנלוות אליו" – נדרש, שוב, לרמטכ"ל ולשר פרק זמן נוסף כדי לסכם את עמדתם בנושא. מאז ועד היום, למרבה הצער, לא חלה התקדמות של ממש בעניין, או לפחות לא ניתן כל ביטוי פומבי להתקדמות כזו. מעטים יחלקו על כך, כי מן הראוי מן הראוי להביא סחבת זו לכלל סיום בהקדם האפשרי.
בסוף חודש דצמבר 2025 פורסמו מסקנותיה של ועדה אחרת (בראשות האלוף במילואים מוטי אלמוז), שדנה בזווית מצומצמת של הסוגיה הכללית - התאבדויות של חיילים בשירות סדיר או של אנשי מילואים ששמו קץ לחייהם בעקבות אירועים הקשורים בשירותם הצבאי, ולא היו בשירות בזמן מותם. גם לזווית זו נתנה הוועדה מענה חלקי בלבד. בין המלצות הוועדה:
א. משך הזמן שנקבע להכרה הוא שנתיים מתום השירות.
ב. בדיקה ראשונית תיעשה כבר בשעות הראשונות לאירוע, תבחן את כלל הנסיבות ותחליט אם הצבא ומשרד הביטחון ילוו את משפחתו של הנפטר.
ג. בין העניינים שייבחנו: משך השירות של הנפטר, אופי התפקיד שמילא, החשיפה לאירועים חריגים, מידת הסמיכות בין מועד השחרור לבין הפטירה, נסיבות אישיות ייחודיות נוספות.
ד. ברגע שתוכח הזיקה בין המוות לבין השירות הצבאי, תגיע ההכרה ממשרד הביטחון והצבא יקבל אחריות.
ה. מיד לאחר הבדיקה ראש אכ"א יחליט אם הצבא ישתתף בהלוויה. הלוויה של אזרח ששם קץ לחייו תיעשה ב"סממנים צבאיים" - הנחת זר של צה"ל והספד מפקד, באישור המשפחה וברצונה.
ו. מעמדם של חללי צה"ל יישאר כפי שהוא, ויישאר ללא קשר לסוגיית אלו ששמו קץ לחייהם, אשר לא יוכרו כחללי צה"ל.
דו"ח הוועדה הזו הוצג לשר הביטחון ישראל כץ ולרמטכ"ל אייל זמיר - והם הנחו את הצבא להתחיל לפעול ליישום המלצותיה.
נוסח ראשוני ומקוצר של המאמר פורסם בסוף שנת 2024 במסגרת:
Comments