עצור, גבול לפניך! - מבט על פעילות שב"כ במעברי הגבול

מאת ד"ר משה בכר

שיחות התחקור שמבצע לעתים השב"כ מול אנשים מסוימים, בעיקר בשדה התעופה בכניסה לישראל, מעוררים אי-נוחות מסיבות מובנות. עם זאת, כאשר מתבצעות שיחות אלה במקרים המתאימים, על בסיס מידע רלוונטי ושלא על בסיס פוליטי – זהו חלק נדרש ממימוש ייעוד הארגון.

המאמר המלא:

שורה של מקרים מן העת האחרונה, שהבולט בהם היה עיכובו בנמל התעופה בן גוריון בהגיעו לארץ של העיתונאי היהודי-אמריקאי פיטר ביינרט, לצורך תחקור על ידי גורמי שירות הביטחון הכללי (השב"כ), העלתה לדיון ציבורי את סוגיית מדיניותו של הארגון בנושא תחקורים המבוצעים מטעמו לעתים בשערי הכניסה לישראל. האמנם ישנה הצדקה לביקורת שהופנתה כלפי השב"כ בעניין זה?

לא הכול יודעים, כי כבר בתחילת המילניום הנוכחי התקבלה החלטת ממשלה, שעסקה בחלוקת האחריות בין השב"כ לבין משטרת ישראל. החלטה זו הטילה על השב"כ את האחריות על איסוף המידע המודיעיני ההתרעתי בנוגע לכל פעילות בתחום הסדר הציבורי, המבוצעת על ידי קבוצה או בודד, ממניעים אידיאולוגיים חתרניים על רקע לאומני, אשר עלולה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו. אותה החלטה עומדת בעינה עד עצם היום הזה.

זמן קצר לאחר מכן אמרה גם הכנסת את דברה, כאשר חוקקה את חוק השב"כ, מכוחו מופקד השב"כ, בין היתר, על שמירת ביטחון המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, ריגול וחתרנות.

בפסק דין עקרוני שניתן על ידי בג"ץ בתחילת שנת 2017, ואשר התמקד בנושא סיכול החתרנות, קבע בית המשפט כי לצורך מימוש תפקידו האמור, רשאי השב"כ, מכוח סמכותו לקבל מידע ולאסוף אותו, לקיים שיחות תחקור עם אנשים לגביהם קיים מידע המצביע על חשד למעורבות בפעילות חתרנית. לעניין זה קיבל בית המשפט הגדרה רחבה למדי של המונח "חתרנות" שהוצגה בפניו, דהיינו "פעילות, אף בלתי אלימה, שיש בה היבטים חשאיים, הנובעת ממניעים אידיאולוגיים או מאינטרסים של גורמים זרים, אשר מטרתה או תוצאתה המסתברת היא עבירה על החוק או סיכון ביטחון המדינה, או פגיעה בסדרי המשטר הדמוקרטי או מוסדותיו או פגיעה באינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, אותם קבעה הממשלה בהתאם לחוק השב"כ". בית המשפט הוסיף וקבע כללים מנחים לעניין אופן ביצועו של תחקור בנסיבות כאלה.

בסוף חודש אוגוסט 2018 פרסם השב"כ התייחסות פומבית נדירה למדי, במסגרתה תיאר את תפיסת תפקידו, בכל הנוגע לתחקורם של אנשים מסוימים המבקשים להיכנס לישראל. במסגרת המסמך הבחינו גורמי השב"כ - תוך הבאת דוגמאות ונתונים - בין תחקורים שנועדו למניעת פעילות ריגול או פעילות טרור או פעילות אלימה בזיקה לגורמי טרור (רובם המכריע של המקרים) לבין תחקורים בתחום החתרנות (מיעוטם הזניח של המקרים). לגבי האחרונים, הודגש כי השב"כ אינו עוסק בתחום הדה-לגיטימציה או תנועת החרם כנגד ישראל, וכי הוא פועל במקרים המתאימים - בלא כל הבחנה בין שמאל וימין - תוך הקפדה מלאה על הכללים שקבע בג"ץ כאמור. כן הובהר כי אין כל מעורבות של הדרג המדיני בנושא זה.

התייחסות זו של השב"כ זכתה לגיבוי מלא מטעמה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר לא מצאה כל פסול בביצוע על ידי השב"כ של "תחקורים שאינם מבקשים למנוע פעולות מחאה, אלא למנוע פעילות בלתי חוקית ואלימה המבוצעת ממניעים לאומניים או בזיקה לגורמי טרור, וזאת בהתאם למידע הביטחוני שמבסס זאת".

למרות זאת, נמתחה ביקורת ציבורית נוקבת למדי על השב"כ בעקבות גילוי הדעת הפומבי שהופץ מטעמו. על מה, אם כן, יצא הקצף? - בביקורת שהופנתה כלפי טיפול השב"כ בתחום זה, נטען בעיקר כי נעשה בו שימוש ככלי שרת לקידום מטרות פוליטיות, באמצעות הרחבה לא ראויה של גבולות מונח החתרנות וכן באמצעות חיבור לא ראוי בין חתרנות לבין טרור. מבקרים מסוימים טענו, כי מקור הבעיה טמון בכך שהשב"כ בחר "לתייג" חלק מפעילי השמאל שתוחקרו על ידו כפעילי טרור, על מנת להצדיק נקיטת מהלך זה מולם.

זו הצגה שגויה של הדברים. כאמור לעיל, על פי המצב המשפטי הקיים בישראל, השב"כ מוסמך, ואולי אף חייב, לבדוק עניינו של אדם החפץ להיכנס לישראל, במיוחד אם מדובר באזרח זר, גם אם קיים בידו מידע מבוסס המצביע "רק" על מעורבותו, או על כוונתו להיות מעורב, בפעילות בלתי חוקית ואלימה על רקע לאומני או בפעילות חתרנית, כהגדרתה בפסיקת בג"ץ. לעניין זה, כוונה מוכחת ליטול חלק בפעילות הפרת סדר אלימה ודאי אינה מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, אך יש בה כדי לפגוע בביטחון, והשב"כ מופקד גם על סיכולה. על פי המדיניות המוצהרת על ידו, נמנע השב"כ מיצירת ערבוב בין התחומים, ופועל בכל מקרה על פי מהות המידע המודיעיני הקיים בידו ותוך שימוש בכלים המתאימים והמותרים על פי חוק ביחס לאותו סוג מקרים.

בהקשר זה, דומה שאין חולק כי השב"כ אינו אמור לעסוק בפעילות המצויה במתחם של פעילות מחאה פוליטית לגיטימית, לרבות השתתפות בלתי-אלימה בהפגנות, אפילו היא כוללת ביקורת נוקבת על מדיניותה של ממשלת ישראל. זהו טבעה של דמוקרטיה, אשר אמורה להכיל ביקורת כזו, והיא נמדדת, למעשה, ביכולתה לעשות כן. לא למותר להבהיר גם, כי דין אחד צריך לחול לעניין זה על כל אדם, בלא קשר להשקפתו הפוליטית (שכלל אינה מעניינו של השב"כ), להשתייכותו הלאומית או לאמונתו הדתית.

יצוין, אגב, כי ככל שמדובר במידע מודיעיני מבוסס המצביע על חשד למעורבות בפעילות טרור של ממש, או בסיוע לפעילות כזו (להבדיל ממצב בו מצביע המידע על חשד למעורבות בהפרות סדר אלימות או בחתרנות גרידא), ניתן להשתמש בכלים שהינם אף מרחיקי לכת וחריפים יותר מכלי התחקור.

עוד חשוב להבין, כי ישנם גם מקרים שאינם בבחינת "שחור או לבן" אלא כוללים "גוונים של אפור", לעניין תנועה אפשרית על קו התפר שבין פעילות חתרנית באופייה, פעילות הפרות סדר חמורה ופעילות סיוע לטרור, ולעיתים אף תוך התקיימות שילוב של כמה סוגי פעילויות אצל אותו אדם.

האתגר המקצועי של השב"כ, באותם מקרים בהם הוא מעורב, הינו לבצע אפיון מדויק של האדם תוך בדיקה זהירה ומוקפדת של מכלול המידע המצוי בידו אודותיו. בהמשך לכך, הוא נדרש להפעיל בעניינו את סל הכלים הרלוונטי שמתיר החוק באופן מידתי, תוך פגיעה מינימאלית במידת האפשר בזכויות הפרט, אך גם תוך מילוי באמונה של משימתו הבסיסית לשמירה על הביטחון.

ולבסוף, גורמי השב"כ עצמם אישרו כי בעניינו הקונקרטי של פיטר ביינרט, שנזכר בפתח הדברים, נפלה טעות בהפעלת שיקול הדעת של הגורמים בשטח. לעניין זה יצוין, כי התרחשותן של תקלות נקודתיות כאלה או אחרות מחייבת אכן הפקת לקחים וחידוד נהלים, אך אין להסיק ממנה כישלון של המדיניות הכוללת.

גרסה ראשונה של המאמר פורסמה באתר ynet (תחת הכותרת: "שב"כ לא אמור להתעניין בדעה פוליטית") (12.10.2018)

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5368513,00.html